ברוכים הבאים ליוטה

״זו תחילתה של ידידות מופלאה״ (קזבלנקה [סרט])

הטיסה ליוטה

‏הגענו לשדה התעופה בישראל (נתב"ג) באמצע הלילה בתאריך 29.07.18 עם שתי ילדות ( נגה בת 3.5, גפן בת ארבעה חודשים) וכלב, כלוב של רמבו, ושש מזוודות. כאשר הגענו לדלפק של חברת התעופה נודע לנו שהכלוב של רמבו אינו עומד ‏בתקנות של חברת התעופה.

אחרי ויכוח עם הנציגה של במהלכו איידן כמעט נשבר, ‏אנחנו הבנו שרמבו לא יוכל לעלות אותנו לטיסה. אני הרגשתי בלב שלי הקלה כי מבחינתי זו הייתה דאגה אחת פחות ‏- לדאוג לכלב בנוסף לבנות. העדפתי שהוא יגיע כמה חודשים אחרינו. ‏

הטיסה הראשונה עברה בקלות נחתנו באמסטרדם וזה שדה תעופה אכיטופל. העברנו שם שמונה שעות המתנה. השדה הגדול יש שם פארק עם עצים, מתקני שעשועים לילדים ואפילו מוזיאון. עלינו לטיסה הבאה שהיא הייתה די סיוט. לגפן היה לחץ באוזניים והיה לה מאוד קשה לישון והיא הייתה רוב הזמן עליי במנשא. נוגה, שזו הטיסה הראשונה בחייה, פיתחה חרדת שירותי מטוסים. אפשר להבין אותה מדובר בשירותים גדולים כסופים ומתכתיים ורועשים . בכל מקרה, ‏בכל רגע שהיא היתה צריכה ללכת לפיפי הייתה מתחילה סצנה קורעת לב של בכי וצעקות .‏

נחתנו ביוטה, בערב אחרי 20 שעות סך הכל של טיסה, כולל 8 שעות בקונקשיין. היינו עייפים רעבים.‏אף אחד לא מחכה לפגוש אותנו ביציאה מה-Terminal. שם באמת נפלה עליי האימה של ההבנה (איפה אנחנו נמצאים וכמה אנחנו לבד ואין אף אחד שיבוא לדאוג ולעזור לנו). ‏‏אני זוכרת שהתרשמתי מכמה שחם ויבש , מאוד דומה לאקלים של הערבה.‏

היה לנו מזל גדול. מישל פנתה אליי עוד בפייסבוק והציגה את עצמה והיא אמרה שהיא תשמח לדאוג לנו ושנהיה איתה בקשר. משהי שאני לא מכירה שמעולם לא פגשתי מוכנה לקחת עלינו חסות ולדאוג לנו ולהיות אשת הקשר שלנו במקום החדש. היא שלחה את בעלה, מייק, לאסוף אותנו מהשדה. הוא הגיע עם הרכב שלו לעזור לנו להגיע יחד עם ששת המזוודות ‏הענקיות שלנו אל המלון שלנו בבסיס . ‏

אפשר כמובן לשאול למה לא לקחנו פשוט מונית? אז זהו שלא ניתן להכניס מונית לבסיס. מובן ששכרנו רכב, אבל באיזה רכב אפשר להכניס שני מבוגרים שני ילדים ‎ועוד 6 מזוודות?מייק הגיע עם אצבע שבורה. במקום לנסוע לרופא הוא הגיע לעזור לנו והעמיס את המזוודות על גבי pick up truck שלו.באותו יום, מייק היה בשבילנו כמו המלאך שנשלח אלינו מהשמיים…