מי זכאי לקבל בדיקה לקורונה? ובאיזו מסגרת?
בסוף פברואר ותחילת מרץ זו הייתה השאלה הגדולה בארה"ב. התברר שאנשים רבים כלל אינם הולכים להיבדק. הסיבות לכך היו רבות: גם אנשים שיש להם ביטוח רפואי טוב, חלק מהביטוחים לא כיסו את הבדיקה במלואה, חלקם כיסו את הבדיקה והטיפול – אך ורק אם המטופל נמצא חיובי לקורונה. התפרסמו כמה סיפורים איומים ברשתות החברתיות על אנשים שהלכו להיבדק, נמצאו כחיוביים, טופלו, וחזרו לביתם עם חשבון של 35 אלף דולר!
זו רק המחשה אחת מני רבות, כמה מערכת הבריאות הפרטית בארה"ב מקולקלת. בגלל כל הדברים הללו, כמות האנשים שאובחנו כחולים היתה בהערכת חסר גדולה, ובהתאם לכך, תחושת האימה שחשו אמריקאים רבים (וגם אני! למרות שאני זרה). היתה תחושה, וגם קיימת עד היום כי זה רק קצה הקרחון, ואילו רוב רובו של הקרחון נמצא מתחת לפני הים. וגדל.
בתחילת מרץ, כאשר התחילו להגיע דיווחים מניו יורק כי בתי חולים החלו לקרוס בשל כמות חולי הקורונה שהם קיבלו, עדיין הנשיא המשיך להקטין את גודל המשבר. פורסם בתקשורת כי יש מוקד רציני של המגיפה בשכונת "רשל", בניו יורק, שכונה עם רוב יהודי-חרדי. מושל ניו יורק הורה לתושבי השכונה להיכנס להסגר, ואף רתך את דלתות בית הכנסת הגדול בשכונה, מאחר ונעילתו לא עזרה, התושבים המשיכו להתקהל. אני זוכרת כמה הצעד הזה הדהים אותי, וכמה חששתי מהתפרצות של אנטישמיות בעקבות המגיפה ש"היהודים הביאו".
בתאריך 15.03 – שהוא קו פרשת המים – טראמפ הודיע כי אין כניסה לטיסות מאירופה לארה"ב והודיע על תוכנית "15 הימים להתגברות על התפשטות המגיפה". אני זוכרת היטב את היום הזה, זה היה יום ראשון. ביום שישי שלפניו, השתתפנו בארוחת השישי האחרונה שלנו עם החברים היקרים שלנו מייק ומישל וילדיהם. זה גם היה היום האחרון שבנותי ביקרו בגן. הגן – אגב- עדיין פתוח (כאן, ביוטה, אין הסגר). היתה תחושה באוויר באותו יום ראשון שמשהו רע עומד לקרות, שהכל נגמר. המציאות כפי שהכרנו אותה נגמרה. בישראל אגב, מערכת החינוך הפסיקה לעבוד באותו הזמן בערך.
טראמפ וצוות המומחים שלו הדגישו שוב ושוב את חשיבות רחיצת הידיים כפי שצריך, עם סרטונים ואיורים שהמחישו כיצד יש לסבן, כמה זמן, וכיצד לשטוף ולייבש את הידיים. גם מהגן של בנותי קיבלתי מיילים עם הנחיות לרחיצת ידיים, ולהקפדה על ריחוק חברתי. היתה לי תחושה שאו שהסביבה פה ביוטה כלל לא מבינה מה קורה בעולם, וכולם מנסים לשדר עסקים כרגיל או שכולם כל כך מאמינים למסרים המגיעים מהנשיא – המסרים המרגיעים הללו, שאינם לוקחים את הוירוס הזה ברצינות. ואולי הבעיה היתה שטראמפ לא לקח את זה ברצינות?
במסיבות העיתונאים בשבוע שלאחר מכן, ב20.03, הדגישו ריחוק חברתי,רחיצת ידיים, ושהבעיה מתרכזת בעיקר בניו יורק. מייק פנס, סגן הנשיא התחמק שוב ושוב מהשאלה החשובה – האם אדם ללא ביטוח רפואי יוכל לקבל בדיקה? האם אדם שאינו תושב חוקי, יוכל לקבל בדיקה. זה נראה לפעמים כאילו העיתונאים מדברים אל רובוטים ולא בני אדם (מייק פנס). בנתיים העיתונאים החלו לשאול שאלות קשות את הנשיא טראמפ, ואף שאלה אחד זכורה לי במיוחד: מה יש לך לאמר לעם האמריקאי שמפחד עכשיו? טראמפ נהג לענות בלהתקיף את העיתונאים ששאלו שאלה קשה. מסתבר שהוא מכיר את מרבית העיתונאים בשם,יודע איזה עיתון הם מייצגים וידע לתקוף אותם בחזרה, בצורה קטנונית. בכל התקופה הזו, טראמפ כינה את הוירוס "הוירוס הסיני", "וירוס ווהאן", ואף לא פעם אחד לא כינה את הוירוס "קורונה".
במסיבת העיתונאים שקיים טראמפ ביום ראשון 12.04, יום ראשון של חג פסחא, טראמפ ממש ירד לשפל חדש. הוא הקרין סרטון בן דקה המהלל את החלטותיו ופעולותיו בהתמודדות עם הנגיף. סרטון שנראה כמו מודעת בחירות. זה נראה מגוחך לגמרי. הוא הכניס קטעים לסרטון בהם מושלים של מספר מדינות מודים לטראמפ על פועלו. העיתונאים לא נשארו חייבים.
להבדיל אלפי הבדלות, במסיבות העיתונאים שקיים מושל ניו יורק, קואומו, שררה תחושה חזקה של אמון. הוא אומר, חוזר ואומר,שיתן את כל המידע, את כל הנתונים, ואז הוא יביע את דעתו על המצב ויגיד מה הצעדים הבאים. במסיבה שקיים קואומו ביום ראשון בבוקר, 12.04, הוא טען כי כפי שקיימת לו הזכות לסגור את הסטייט שלו, כך הוא האחראי לפתוח אותה. ורק המושל יכול להחליט מתי לפתוח את הפעילות הכלכלית ולא הממשלה הפדרלית. בצהריים של אותו יום, במסיבה של טראפ, הנשיא טען שיש לו כוח טוטאלי על פני המושלים של כל המדינות והוא וממשלתו היחידים שיחליטו מתי ובאיזה סדר המדינות יצאו מהסגר.
קאומו טען כי כדי לצאת מהסגר עליו לקבל מימון לרכישת בדיקות רבות שחסרות לניו יורק, כולל בדיקות סרולוגיות. בדיקות שיוכלו להעיד האם אדם כבר חלה בעבר בוירוס והחלים וכעת מחוסן למחלה. טראמפ טוען כי כל מדינה צריכה להסתדר לבד. טוען כי כל מדינה צריכה ליצור לעצמה גבולות ואף לבדוק את מי שבא בגבולותיה, מה שאינו אפשרי למעשה בארה"ב.
An Israeli family in Utah 