יש לי ווידואי קטן. בזמן שכולם מעבירים את הזמן שלהם, צופים בסדרות וקוראים ספרים, אני עוקבת בדריכות אחר העידכונים והנאומים של הנשיא טראמפ והמושל של ניו-יורק, אנדרו קוואומו.
באופן כללי, אני לא נוטה ליפול לתחושת "סו, העולם הגיע", ואני נוטה שלא לצרוך יותר מדי חדשות. אבל נראה כי בחודש האחרון החיים שלנו הפכו לתוכנית חדשות אחת ארוכה. נראה כאילו החיים של כולם נכנסו למין הולד ארוך, שאף אחד לא יודע מתי והאם בכלל, יסתיים. והחלק הכי קשה? שזה קורה במקביל בכל העולם. כבר אי אפשר לעלות על מטוס "ולברוח" מזה. גם כאשר נחזור לישראל סוף סוף הקיץ, הוירוס עדיין צפוי להיות בסביבה.
הדרך שלי להחזיר לעצמי מעט שליטה במציאות הבלתי-אפשרית הזו, היא על ידי: תכנון הסדר יום, תכנון וציון של ימים מיוחדים בלוח השנה, והכנות לקראת החזרה המתוכננת ארצה, הקיץ, שלפי כל הדיווחים של המעורבים בסיפור – עדיין מתנהלת לפי התכנון! ועומדת בלוח הזמנים. (זה ככל הנראה הדבר היחיד כרגע בחיים שלנו בעדיין אקטואלי).
אז במטרה להחזיר לעצמי מעט תחושת שליטה, תוך ביצוע קדחתני של עבודות הבית ההולכות וגדלות באופן לא פרופורציונלי לכמות האנשים בבית (4!), התחלתי להאזין לפודקאסטים. ויש לי כמה המלצות טובות למי שמתעניין בנושאים של: אקטואליה, כלכלה, חדשנות, פסיכולוגיה, הורות ופוליטיקה. כן, אפשר להגיד שאני מגוונת כדי שלא ישעמם. מה עוד נשאר לעשות אם כל החברים והמשפחה נמצאים במרחק של 9 שעות, באזור זמן כזה בלתי נגיש, שאחרי השעה 12 בצהריים כבר אין לי עם מי לדבר מהבית. כולם ישנים או לא זמינים.
ואם נחזור לנושא שלכבודו התכנסנו לפוסט זה, להלן הרשמים שלי מצפיה ומעקב אחרי השתלשלות העיניינים בטיפול במשבר הקורונה בארהב. מנקודת המבט שלי בלבד, ושוב – אין אחריות לכך שמה שכתוב כאן מדוייק, נאמן למקור או נאמן לזמן האמיתי שבו אירע. קחו הכל בערבון מוגבל – השימוש באחריות הקורא
התחלתי לעקוב אחר משבר הקורונה בתחילת מרץ. היתה תחושה של ימי אביב ראשונים באוויר, משפחתו של בן זוגי היקר יצאה לביקור משפחה בטורקיה. ידעתי על נגיף מסתורי המשתולל בסין, והכניס עיר להסגר, אך זה נראה כמו בעיה של אסיה, במזרח, לא רלוונטי לישראל או לארהב. בהמשך, קראתי ידיעות רבות על כך שהגיעו מקרים של חולים בטיסות מהמזרח לישראל ור"מ החליט לעצור טיסות ממספר מדינות במזרח לישראל ( אם גם אתם עקבתם, היה את הסיפור על קבוצת הצליינים הדרום קוריאנים שעשו בתחילת פברואר טיול רציני בישראל וחלקם היו חולים כשחזרו לד. קוריאה).
בכל תקופה זו – מאמצע פברואר עד תחילת מרץ, טראמפ חזר והדגיש בהופעותיו בתקשורת כי מספר המקרים שיש בארה"ב קטן, רק אדם אחד מת (בוואשינגטון נראה לי) וכי אין סיבה לדאוג. טראמפ ביקר במעבדות של חב' תרופות והבטיח: "כל אמריקני שירצה לעשות בדיקת קורונה – יקבל בדיקה!". בכל נאום הוא דאג להזכיר כי ארה"ב ביחסים טובים עם סין, וכי מתקיימות שיחות עם הנשיא הסיני, שי. הנוסף, הוא דאג להזכיר כי ארה"ב בדיוק חתמה על הסכם הסחר הראשון בתולדותיה עם סין, בסדר גודל של מאות מיליארדים, שבמסגרתו הסינים ירכשו סחורה חקלאית מארה"ב ובכך יפצו את החקלאים על נזקי התחרות וה"רדיפה?". בכל פעם שהוא הזכיר את סין, הוא דאג להזכיר כמה כסף הסינים עומדים לשלם לארה"ב, בפעם הראשונה.
בתחילת פברואר, אם אינני טועה, טראמפ סגר את הכניסה לארה"ב מהאזור הנגוע בסין, ווהאן. בהמשך מסין כולה. באמצע פברואר, כאשר המצב באיטליה כבר היה חמור מאוד, וכל העולם המערבי החל להתעורר, טראמפ דאג להרגיע וסיפר כי יש בדיקה שארה"ב פיתחה בעצמה (CDC) אשר אמורה להגיע בזמן הקרוב לכל המרכזים הרפואיים ובתי החולים. שבוע לאחר מכן, נודע כי הבדיקה שפותחה פגומה, ולקח עוד שבועיים של עיכוב זמן יקר עד שפותחה וסופקה הבדיקה החדשה של ה- CDC.
בזמן הזה, טראמפ מינה את סגן הנשיא, מייק פנס, לעמוד בראש צוות המשימה לטיפול במשבר הקורונה. התחילו להגיע בסוף פברואר דיווחים מניו יורק כי המוני אנשים מתים, ואין בדיקות. אז אי אפשר לקבוע כי הם מתים מקורונה. בכל התקופה הזו, עיתונאים חזרו ושאלו שאלות קשות, והחשובה מבינהן: האם אדם ללא ביטוח רפואי יכול לקבל בדיקה לקורונה?
בארה"ב חיים מליוני תושבים, ללא ביטוח בריאות. כלל. או ביטוח בריאות בסיסי כמו אובמה קר, שאינו כולל כיסויים רבים. ובמקרה של מגיפה יש בעיה רצינית – מה יעשה אדם שמציג תסמינים של המחלה אך חסר כיסוי רפואי? הרי אדם כזה לא צפוי ללכת להיבדק כלל.
An Israeli family in Utah 